אודותי

כמעט אף אחד מהדברים שאני עוסקת בהם היום לא היה עולה על דעתי כשתכננתי בגיל 24 "מה אעשה כשאהיה גדולה".

אחרי הצבא ו"הטיול הגדול" הלכתי ללמוד פיזיותרפיה. מקצוע נעלה. אוקיינוס של ידע. התמחיתי בתחום האורתופדי ובטיפול באי ספיקה של המערכת הלימפתית. פתחתי קליניקה פרטית שהצליחה מאד. הייתי נהר שוצף של סקרנות ואנרגיית למידה.

ואז, בגיל 33 פתאום התאלמנתי. כמו מפל אדיר שהנחל לא ידע שמחכה לו בדרך... מכאן החל הכל להשתנות. הייתי צריכה ללמוד ללכת מחדש. כמו בהתפתחות של תינוק, אי אפשר לקפוץ על שלבים. בהתחלה רק "זחלתי" – הישרדות נטו, להבין מה קרה לי, לארגן את הלב שלי חזרה במקום שלו. אחר כך התאמנתי ב"ללכת על ארבע" – חזרתי לעבוד בקליניקה שלי וברפואה הציבורית, לפרנס את עצמי מחדש.

לאט, לאט גיליתי שאני יודעת ללכת. זה היה גילוי מרעיש, שיש לי כוחות חדשים לפסוע ביציבות על שתי רגלי ולבחור נתיב התפתחות אחר. ובחרתי. פתחתי באינטרנט ב"תפוז" קהילת תמיכה לאלמנים ואלמנות, הלכתי להתמחות כ"יועצת אבל" דרך גוף אמריקאי (Grief Recovery Institute), והתחלתי ללוות אלמנים ואלמנות בתהליכי עיבוד והתאוששות מאבל.

וכל הזמן כתבתי. הכתיבה שמרה אותי באינטימיות עם עצמי ועזרה לי לבחור את דרכי בפיתולי הארץ הלא נודעת שנקלעתי אליה. בשנת 2004, אספתי את רשימותי והוצאתי אותן כספר בהוצאה לאור של משרד הביטחון. זה היה מהלך שבחיים הקודמים שלי היה נשמע מופרך לגמרי. הוא פתח לי צוהר לאמונה חדשה בעצמי. הספר, "עד שהמוות", יוצא עכשיו במהדורה שלישית ומחודשת.

הרגשתי שאני הולכת ומתקרבת למשהו שעדיין לא היה לי שם בשבילו, אבל ליבי רטט לקראתו. הלכתי ללמוד הנחיית קבוצות באוריינטציה דינמית במשך שלוש שנים, ובהמשך אימון אישי בגישה פסיכולוגית (באוניברסיטת תל- אביב). בשנת 2018 בחרתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב לוגותרפיה – תרפיה דרך משמעות. זהו הזרם בפסיכותרפיה שייסד ויקטור פרנקל (כותב הספר "האדם מחפש משמעות").

הגעתי הביתה! היה משהו כל כך מדויק ומרגש עבורי בתיאוריה של ויקטור פרנקל, שהחלטתי בליבי שאני מאמצת אותו כבן משפחה אבוד (הוא בטח לא היה מתנגד 😊). התפיסה של הלוגותרפיה הפכה להיות פנס רב עוצמה בתהליכים שאני מלווה בקליניקה הפרטית שלי, ובקבוצות שאני מנחה.

כמו בחיים, גם הטוב יודע לעלות על כל דמיון, והמציאות יודעת לרקוח קסמים מהמקריות. כך קרה שבלי שום תיכנון מוקדם, פגשתי יום אחד את אביב טל – עובדת סוציאלית ומומחית בטיפול בשכול ואבדן. נוצר בינינו חיבור מופלא שהוליד את הפרויקט של "סיפור דרך" – קבוצות תמיכה טיפוליות לאלמנים ואלמנות. כל מה שלמדתי עד אותו זמן, וכל מה שאני לומדת היום זורם לתוך המרחב היצירתי הזה, רווי המשמעות והערך. לפעמים הלב שלי עולה על גדותיו מסיפוק והתרגשות, וגם מכובד האחריות שאנחנו נושאות יחד.

בשנים האחרונות נכנס לחיי עוד מסע מרגש של התפתחות וצמיחה – לימודי פסיכותרפיה גוף-נפש-רוח, במסגרת מרכז שילוב. שוב נוכחתי במה שאמר פעם חבר אהוב שלנו, פינקי זוארץ ז"ל: "כדי להפליג למחוזות חדשים, צריך לאבד קשר עין עם החוף".

כיום אני פסיכותרפיסטית גוף-נפש, לוגותרפיסטית ומנחת קבוצות, וכן מלמדת ומרצה בתחומים אלו.

כל המסע המקצועי שלי התפתח בתוך שִלְייה של אמונה שיש תמיד דרך פתוחה לבחור ללכת בה. אני לא לבד בדרך. לצדי צועדים האנשים האהובים של חיי: משפחתי, חברי, שותפי לעבודה והמורים הנהדרים שלי, ובתוכם מטופלי היקרים.